13 באוגוסט 2011

חוויות מהמסע- מאת מנאר ריאן

אני כותבת כעת לא רק לקיים את הבטחתי אלא לשתף אתכם בחוויה הגדולה שחוויתי , האמת אני לא יודעת מאיפה להתחיל ואיך לסיים, כל פעם אני רוצה לכתוב, אני מתרגשת מחדש ונזכרת בפרטים קטנים אך חשובים שעברו עלי במסע.
















אתחיל בלסכם את החוויה, מבחינתי היה מדהים, ענק מיוחד אני לא חושבת שאזכה לחוות חוויה כזו בעתיד.
לצערי אני לא אוכל לתאר את כל ימי המסע יום ביומו למרות שכל יום יש לו את הקסם המיוחד שלו.
"הטבע עושה את שלו" התיזה של אולפת המדריכה שלנו, לפי דעתי אחרי המסע כן הטבע באמת עשה את שלו.. הקשר והדינאמיקה שנוצרה במשלחת היא כמו בניין יש לה בסיס באדמה ואז בסיס על פני שטח האדמה ומשם מתחלים לעלות ..וכך היה הכרנו אחד את השני שתפנו בעבר שלנו ומשם הקשר הלך והתחזק והאימון נבנה .
אני לא הייתי מתארת לעצמי שיבוא יום ואצא למסע עם אנשים שהם לא חברים שלי ולדבר אתם על נקודות רגישות כמו ערבים בישראל או ערבים ישראלים, הפלא מבחינתי הוא בהרגשת הנוחות שנוצרה עם הזמן והאי נעימות שנעלמה מפעם לפעם שמעלים את הנושא הזה או כל נושא אחר שקשור ליהודים וערבים, הרי נושאים כאלה עולים כל הזמן בכיתה בלימודים, במקום עבודה, ברחוב,איפה לא?! השאלה היא איך אתה מגיב? הרי לא בא לך שהבוס שלך יעיף אותך מהעבודה בגלל דעות פוליטיות אז אתה מעדיף לדלג לפעמים, או שלא בא לך לריב עם חבר שלך מהלימודים כי למרות השוני בדעה הפוליטית אתם תשבו יחד על אותו ספסל באוניברסיטה ואולי תעשו דו"ח יחד אז גם מדלגים וכך הלאה. לא חסרות דוגמאות. בקסם של הטבע זה לא קיים. אתה כן תגיד מה שאתה חושב והצד השני יקשיב לך ויהיה מה שנקרא דיאלוג (שבימים אלו לא קיים... ). תסביר את עצמך יבינו אותך...וכאן אני רוצה לתת דוגמה קצרה מהמסע שלנו: באחת המשימות התבקשנו לצייר דגל שיציג אותנו כקבוצה ויציג כל אחד ואחת מאיתנו. התחילו מלא רעיונות יצירתיות כמו למשל לצייר דוקים (דוקים יסמנו דו-קיום),ראש פתוח (לסמן אנשים עם ליברלים) , אוזניים (לסמן הקשבה ) ... עד שעלה הרעיון להוסיף את דגל מדינת ישראל וכאן כמובן היו חילוקי דעות. היו ערבים בקבוצה שלא הרגישו שדגל מדינת ישראל שבנוי ממגן דוד ומהצבעים של הטלית מייצגים אותם . כאן אני אישית הסברתי שאני כערבייה ישראלית לא מסכימה עם דגל מדינת ישראל לא בגלל שאני לא מסכימה לקיום של המדינה ולא בגלל שאני לא מרגישה שייכת, אלא בגלל שאני מרגישה שהסמל על הדגל לא מייצג אותי (אין לי בעיה עם המדינה זו היא מדינה שלי, הבעיה היא עם הסמל). החברים (היהודים) היו מופתעים מלהבין הסיבה ואף הסבירו שאף פעם לא ידעו למה ערבים ישראלים לא מרגישים שייכם לדגל ועכשיו (אני חושבת) נהיה להם ברור.
זו טעימה קטנה מהמסע וכמה שנשמע פשוט דמיינו עד כמה זה חשוב...
לצערי לא אוכל לכתוב את כל המסע אך כל פעם אוסיף זיכרון אחר...